בנם של אילנה ויצחק. נולד ביום כ"ח באדר ב' תשמ"א (3.4.1981) בחיפה. ילד שני במשפחה, אח לשלי, מור ואוראל.

אבי גדל והתחנך בחיפה, ילד שמח, אוהב חיים ומיוחד. למד בבית הספר היסודי "אילנות" ובתיכון "חוגים" בשכונת הכרמל המערבי בעיר.

בהיותו חברותי מאוד, רכש חברים קרובים, ואלה נמשכו אליו והרבו להיפגש בביתו. "הדבק של החברים", תיארה אימו. עבורם היה מצד אחד בן שיח רגיש ורציני ומצד שני חבר בעל חוש הומור מפותח שאפשר לצחוק איתו ולהשתובב.

מגיל צעיר אהב בעלי חיים. גידל בביתו כלבים, צפרדעים וצ'ינצ'ילה וטיפל בהם במסירות.

אבי, נער חכם, טוב לב ואהוב על הבריות, בלט באכפתיות, בנתינה וברגישות. בפתיחות ובקבלה הסתדר עם כל אחד.

ביום 25.7.1999 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת "גבעתי" של חיל הרגלים. בתום מסלול הלוחם עבר קורס מפקדי כיתה, ואחריו שימש מפקד. בהמשך השירות יצא לקורס חובשים ושימש חובש קרבי.

במהלך שירותו סבל מדי פעם מסחרחורות, מכאבים בחזה ומהתעלפויות לאחר מאמץ, אך שב לעצמו אחרי מנוחה.

באוגוסט 2002, בתום שירות חובה מלא, השתחרר מצה"ל והחל לעבוד כקצין ביטחון בבית מלון באילת. בד בבד למד לקראת השלמת בחינות הבגרות. בתקופה זו גר בדירת שותפים עם חברים שעבדו עימו.

לא אחת אירח בדירה באילת את בני משפחתו. כשאימו ביקרה אותו, חשה שהוא נוהג כלפיה כחבר טוב ולא רק כבן, משום שדאג לרווחתה ורצה שתיהנה ותבלה. כן אירח באחד מימיו האחרונים של חודש אוגוסט 2003 את אחיו ואת אחותו הצעירים ממנו לקראת פתיחת שנת הלימודים. יחד בילו וערכו קניות.

מנהליו בבית המלון היו שבעי רצון מתפקודו והציעו לו קידום כדי לשכנעו להמשיך לעבוד שם, אך אבי החליט לעבור לפרק חדש בחייו.

לאחר היום האחרון בעבודתו בבית המלון תכנן להישאר באילת עם חברים למשך סוף השבוע. בתום המשמרת שכב לישון, ובמהלך הלילה החל לחרחר. שותפיו מצאו אותו כך, הבהילו אותו לבית החולים "יוספטל", ושם כעבור זמן קצר לקה בדום לב.

אבי בן-חמו נפטר ביום א' באלול תשס"ג (28.8.2003). בן עשרים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין "שדה יהושע" בחיפה. הותיר הורים, שתי אחיות ואח.

על מצבתו חקקו אוהביו מילים מתוך השיר "אין אני" של אברהם טל, שאהב במיוחד: "איזה כיף יהיה בסוף ימיי, כשכל החבר'ה ידברו עליי, יגידו שהייתי I and I".